שאלה א ילמדנו רבינו בתפלת השחר שאנו אומרי' עושים רצון קוניהם אם יש לגרוס רצון קונם משום דאין שייך לומר לשון קוניהם שהוא לשון רבים חלילה וחס או אם נגרוס כאשר מצאנו מקדמונינו זקנינו ע"ה רצון קוניהם שכתוב כן בכמה מחזורים חדשים גם ישנים ושמא כך מסרוהו אנשי כנסת הגדולה. ועתה רבינו וגאונינו יורינו איך נגרוס ולא נהיה נכשלים לפני ה' אלהינו ח"ו ומשכורתו תהיה שלמה אמן: תשובה מזקנים אתבונן אטו ניקום אנן לבטל נוסח' הקדומה האמורה מפי סופרים ומפי ספרים זקנים עם נערים ואע"ג דבפ' היו בודקים איתא בגמרא גבי ברכת הלבנה ששים ושמחים לעשות רצון קונם וכן כתב הטור בהלכות ר"ח וכן הרא"ש ז"ל בפסקיו מכל מקום הרי"ף ז"ל בה' סוף פרק תפלת השחר כתב רצון קוניהם בברכה זו וכן הרמב"ם ז"ל בה' ברכות פרק י' ומינה נלמוד לתפלת השחר. ואע"ג דמשמע ח"ו ריבוי בו ית' אין לחוש דהרי מצאנו בשופטים מקרא כתוב והנה אדוניהם נופל מת וקרא אדונים ליחיד וכן כתוב בישעיה וסכרתי את מצרים ביד אדונים קשה ואע"ג דכ' שם רש"י כל לשון אדנות קרוי בלשון רבים כמו אדוני יוסף וגו' דמשמע דדוקא בלשון אדנות אמרי' הכי אבל לא בלשון אחר לאו דוקא דהרי מצאנו בורא השמים ונוטיהם ובסוף תהלים כתוב ישמח ישראל בעושיו ובישעיה גם כן כתוב בועליך עושיך וכתב שם הראב"ע שהוא לשון רבים ע"ד מלת אלהים ואדונים וכן פי' בפרשת בראשית שנא' אלהים לשון רבים בדרך חשיבות וא"כ כמו שאנו אומרים אלהים אדונים עושים לאל ית' ג"כ נאמר קונים אע"פ שהוא יחיד שהוא לשון מעלה לו: איברא דאיכא למשדי בהא נרגא מהא דכ' הטור בה' ראש השנה סימן תקפ"ב וה"ר מאיר מרוטנבור"ק היה אומר לחיים ולא לחיים בפתח כי לחיים משמע לא חיים כדאיתא בנדרים לחולין כמו לא חולין ע"כ. ואיכא למידק דהא מקרא מלא הוא בישעיה כל הכתוב לחיים בירושלים בפתח והיכי שבקי' לישנא דקרא ותו מה ראיה מייתי מהתם הא התם אי מפרשי' דכוונתו לומר לא חולין משום דאי אפשר לפרשו בענין אחר דאם כוונתו לומר שיהא חולין שיאכל היה לו לומר חולין שאוכל לך או כחולין וכו' ועוד דאם כוונתו זאת הם מילי דכדי ולכך ודאי כוונתו שהיא לא חולין אבל הכא שנוכל לפרשו כפשטו אפי' שיאמר לחיים בפתח כוונתו לומר שיזכהו לחיים ולא לא חיים דאדרבה אין זה המובן מהפשט והמקרא יוכיח. לכך נראה ודאי דאית ליה לרבינו מאיר דלשון תורה לחוד ולשון תפלה לחוד דבתפלה צריך לפרש הדברים שלא יפול בהם הטעה באזני השומעים כלל ואע"פ שלא יהיה מובן פשט המאמר לא חיים כיון דאיכא לפרושי על צד הדוחק לא חיים כמו לחולין אין ראוי לומר בלשון התפלה לשון שיטעה השומע ואפילו בפי' רחוק אבל במקרא דרך המקרא לדבר בלשון סתום וכמ"ש הראב"ע בפי' קהלת אל תבהל את פיך וגו' שצריך לדבר בתפלה בלשון צח וברור יע"ש. וכיוצא בזה כתב ה"ר דוד אבודרהם גבי מה שאנו אומרים מה צדקנו דאין לומר ישענו כיון שהאל ישענו אע"ג דאפשר לפרש דלא אמר רק על הישועות הבאות מצרינו מ"מ כיון שהוא לשון שיש בו הטעה אין לאמרו דצריך לדבר בתפלה בלשון ברור וא"כ ג"כ מכל זה דאע"פ דבלשון הכתוב כתוב עושיו ואדוניהם ואלהים כדכתיבנא מ"מ בלשון תפלה אין לומר לשון מוטעה אלא לשון שיהא ברור ולא יפול בו הטעה כלל וא"כ יצא לנו מכאן שאין ראוי לומר אלא קונם שהוא לשון ברור ולא לשון שיפול בו הטעה כמו קוניהם אלא שיש לתרץ דלא נאמר כל זה דצריך לדבר בלשון ברור אלא בתפלות שאנו אומרים אבל בתוארי האל ית' אין אנו צריכים לכך דדי לנו שנא' התוארים כמו שכתובים בתורה ותדע לך דאנו אומרים בתפלתינו אלהים אע"פ שהוא מורה ריבוי ולא היה לנו לומר לשון שיפול בו הטעה אלא ודאי דיש לחלק בין תוארי האל יתב' לשאר דברים כדכתיבנא. וכיוצא בזה ראינו במוהר"ר יהודה הלוי זיל בסדר יום הכפורים שכתב ובכן זמר נעים זמירות לעושיו ברכו ה' כל מעשיו הרי שקרא להקב"ה עושיו וסמך על לשון הכתוב וטעמו כדכתיבנא ועוד עדיף הא דקוניהם מההיא דעושיו ואלהים דהתם בדבור נראה שהם רבים כפי המבטא אבל בקוניהם אם הוא חסר בלא יו"ד לא הוי אלא קונה א' ובמבטא אינו ניכר אם הוא חסר או מלא כדי שנאמר שהוא ח"ו חסרון בו יתעלה כשנתארהו כן וכן נראה לי דיפה הם אומרים קוניהם ויחזיקו במנהגם הנלע"ד כתבתי:  הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: שאלה ב קהל אחד שזה כמה ימים היה להם חזן א' שראוי להיות על הצבור בקבע ופיסול לא נמצא עליו והנה עתה רוב הצבור אינם רוצים אותו וקצת מהקהל רוצים אותו ועתה מינו רוב הקהל חזן א' קרובם מבחורי העיר יודיענו רבינו אם יכולים המעוט לעכב בידם כיון שהסכימו עליו מתחלה כל הקהל להיות חזן. גם מהר"ר לוי ן' חביב ז"ל בסי' ע"ט כתב דכיון שלא נמצא בו פיסול מחדש אין ראוי להעבירו כ"ש שמעולם לא נמצא בו פיסול או דילמא כיון שהתפלה היא במקום התמידי' ואין ראוי שיהיה אדם שלוחם להקריב שלא מדעתם ורצונם ואפילו יחיד מוחה בחזנות לדעת רבינו שמחה כל שכן כשהרוב אינם רוצים אותו ומה שאמר מהר"ר לוי ן' חביב ז"ל היינו לשיהיה אהבה ואחוה ביניהם לא לענין דינא יורנו אדוננו שורת הדין ומשכורתו שלמה מן שמיא: תשובה הרשב"א ז"ל כתב בתשובה הוזכרה בבית יוסף בא"ח סי' נ"ג שחזן אין מסלקין אותו מאומנותו אלא אם כן נמצא בו פיסול ויש ראיות לדבר ועוד דתנן מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום וכו' אוקימנא בגמרא משום חשדא ומיהו כתב שבזמנו נהגו למנות אנשים על צרכי צבור לזמן ובהגיע הזמן יצאו אלו ויכנסו אחרים תחתיהם בין לחזן בין לקופה של צדקה וכן על המס ושאר המנויים הצריכים לצבור בין שנוטלים עליהם שכר ובין שלא נוטלים עליהם שכר אפילו לא קבעו להם זמן סתמן כפירושן אחר שנהגו כך והמנהג הלכה הוא ואם מפני החשד כיון שנהגו לבא חליפות נסתלק החשד וכו'. ע"כ נראה מכאן דאע"ג דאין מסלקין אותו מ"מ כיון שנהגו כן ליכא חשדא ויכולי' לסלקו ומ"מ אני חוכך בזה דדילמא היינו דוקא בזמנו של הרשב"א שאפשר שהיו החזנים כגבאי צדקה וכפרנסים שמשנים אותם מזמן לזמן אבל בדורנו זה כל שליח צבור שמסלקין אותו אם אינו נכנס בקהל אחר רצוני לומר שקהל אחר מסלקין אותו מקהל זה לשמש בקהלם חשידי ליה כולי עלמא דבודאי כיון שמסלקין אותו מחזן ודאי דשום פיסול מצאו בו. וסעד לדברי מדברי מהר"ר לוי ן' חביב ז"ל בתשובה הזכירה השואל דכתב דאין ראוי להעבירו ולא שת לבו לדברי הרשב"א ז"ל משום דיש חילוק בין זמננו לזמנו כדכתיבנא. ועוד דזה השליח צבור שרוצים עתה רוב הקהל הרי המעוט מוחים בו וכבר כתב רבינו שמחה דיחיד מוחה בחזנות וכדכתב הרב מהר"י קולין ז"ל והגם כי כתב האגור דהרב משה ן' חסדאי ז"ל חולק עליו וכן נראה דמהר"ם חולק עליו דכתב בתשובות מיימוניות בספר קנין סי' כ"ד ז"ל נראה בעיני שיש להושיב כל בעלי בתים שנותנים מס ויקבלו עליהם ברכה שכל א' יאמר דעתו לשם שמים ולתקנת העיר וילכו אחר הרוב הן לברור ראשים הן להעמיד חזנים הן לתקן כיס של צדקה הן למנות גבאים הן לסתור בבית הכנסת להוסיף ולגרוע ולקנות בית חתנות וכו' סוף דבר כל צרכי הקהל יעשה על פיהם כאשר יאמרו ואם ימאנו המעוט ויעמדו מנגד מלעשות ככל הכתוב יש כח ביד הרוב וכו'. ע"כ משמע מהתם דלעמיד חזנים דהיינו שליח צבור היורד לפני התבה דאין לדחוק ולומר דפי' הך חזנים הוי כמו חזן הכנסת דקאמר תלמודא דהוי שמש הכנסת דפשוט הוא דכל חזן הנז' בדברי הפוסקים הוא שליח צבור היורד לפני התבה ואפילו הכי סגי שיעמיד אותו הרוב אפילו שימחה המיעוט ודלא כרבינו שמחה מ"מ ודאי דיש לחוש לדברי רבינו שמחה וכן כתוב בתשובות הרב מורי נר"ו סימן רפ"ט יע"ש. וא"כ כיון שהשליח צבור הראשון שמוהו כל הקהל ולית ביה פיסול כלל ובזה האחרון איכא חילוק דעות דלדעת רבינו שמחה אפי' המעוט יכול לעכב א"כ למה נניח הראשון אשר נעשה בהסכמת הכל ולא מצאו בו שום פיסול וניקח אחר אשר יש בו חילוק דעות בשלמא אם היה נמצא בו שום צד פיסול ודאי דאזלינן בתר רובא אפילו שהמעוט לא היה נראה ביניהם הפיסול כיון דהרוב נראה בעיניהם לסלקו הדין עמהם ואע"ג דהסכימו עליו מתחלה וכתב רבינו שמחה דהיכא דהסכים מתחלה אינו יכול למחות היינו יחיד אבל רבים ודאי דיכולים למחות אבל כיון דעושים הדבר בלי טעם שלא מצאו בו שום פיסול אין ראוי לביישו ולסלקו אע"פ שיהיו הם הרבים זה ודאי נראה לפי שורת הדין ודברי הרב מהר"ר לוי ן' חביב ז"ל נוטים כן: ומ"מ אני אומר שכיון שרוב הקהל חפצים באחרון ימנו אותו שישמשו שניהם וכפשרת הרב הנז' וצריך אני לבאר רוב זה מהו אם הוא רוב הקהל בין העניים בין העשירים דלא אזלינן אלא בתר רוב דעות או דילמא לא אזלינן אלא בתר רוב בעלי המס דהרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בתשובותיו סימן נ"ג כתב דבתקנות והסכמות הקהל אזלינן בתר הרוב בין שיהיו עניים ובין שיהיו עשירים וכתב כן שם באותה תשובה ב' או ג' פעמים: איברא דקשיא לי טובא מההיא תשובה דמהר"ם שהבאתי למעלה דכתב בהדיא דלכל צרכי הקהל ילכו אחר רוב בעלי המס שכן כתב נראה שיש להושיב כל בעלי בתים הנותנים מס וכו' ומכאן פסק הרב מורי נר"ו בתשובותיו סימן רכ"ד דהולכים אחר רוב ממון ואם כן קשה על הרב הנז' ונראה לי לתרץ בדוחק דבעניני ממון אזלינן בתר רוב ממון ובשאר דברים אזלינן בתר רוב דעות וכדכתב הרא"ש בהדיא בכלל ששי יע"ש. ונאמר דכל הדברים הנז' באותה תשובה דמהר"ם ז"ל הם ענינים נוגעים לממון כיס של צדקה וגבאים וסתירת ב"ה וכו' וכן חזנים הרי כתב הרשב"א ז"ל הוזכרה בב"י סי' נ"ג בטור א"ח דשכר החזן פורעים לפי ממון וכן כתב תשובה לר' האוי ז"ל דאית ביה צד א' דפורעים לפי ממון וכן העמדת ראשים היינו להנהיג הקהל בעניני הפרעונות והמסים כאנשי המעמד וכיוצא באלו שכל זה הוא נוגע לענין ממון אבל מה שכתב הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל הוי בדבר שאינו נוגע לממון כלל כגון תקנות למגדר מילתא דאיסורא וכיוצא בזה זה נראה ליישב דברי הרב הנז' ומ"מ עדיין אני תמיה על דברי הרב מהר"י אדרבי ז"ל בתשובותיו סי' רכ"ד שכתב דאזלינן בתר רוב נפשות ונסתייע מדברי הרב מהרא"ם וכתב שם בהעמדת פרנסים לא הוי נוגע לממון דא"כ קשה עליו מה שכתב מהר"ם בתשוב' שהבאתי לברור ראשים אזלינן בתר בעלי המס אבל לתרץ דברי הרב הנז' ז"ל נ"ל לחלק מה שחלקתי אע"פ שהוא דחוק: הכלל העולה מדברי דהעמדת חזנים ופרנסים הכל הוא נוגע לממון ואזלינן בתר רוב ממון ואי איכא רוב ממון דחפצים בש"צ הב' ימנו אותו הגם כי לכאורה היה נראה דהדין עם הא' כמו שכתבתי מ"מ כיון דאיכא רוב ממון וגם שכבר מנו אותו אני אומר שישרתו שניהם וכפשרה שעשה החכם יודע פשר דבר נקי כפים ובר הרב מהר"ר לוי ן' חביב ז"ל בתשובותיו סי' ע"ט הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי. הצעיר וקטן אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: ג הן כל ראתה עיני דברי הרב המובהק הכהן הגדול נר"ו הגם הלום ראיתי אחרי רואי דברי הרבנים המובהקים נר"ו ומחזיקים בדברי